החלטה בתיק ע"פ 3586/13

א.           בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) מיום 8.5.13 בת"פ 22299-08-11. עניינה של הפרשה בעבירות של קשירת קשר לביצוע לפשע, שוד בנסיבות מחמירות והחזקת נכס החשוד כגנוב.

רקע

ב.            כנגד המבקש ודהוד עויס (להלן עויס) הוגש (ביום 12.3.12)כתב אישום, אשר תוקן במסגרתו של הסדר טיעון, המייחס למבקש ריבוי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (שני אישומים), עבירה של  שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק ועבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק; כנטען באישום הראשון, מספר חודשים עובר ליום 5.6.11, במספר הזדמנויות, קשרו המבקש ועויס קשר לביצוע מעשי שוד. במסגרת הקשר עקבו השניים אחר אשה כבת 60, בצאתה מסניף בנק בכיכר המדינה בתל אביב, אך מעשה השוד נמנע עקב פגישתה עם אישה נוספת. בהזדמנות אחרת עקבו אחר אדם, בצאתו מסוכנות להמרת כספים בכיכר המדינה תל אביב, לאחר שמשך סכום בסך 5,000 דולר, אך מעשה השוד נמנע עקב נסיעתו מהמקום במונית. במועד אחר, עקבו אחר מוכר בדוכן "מפעל הפיס" באזור "מרום נווה", עם יציאתו מהדוכן בשעות הערב, אך נמנעו מביצוע זממם לאחר שהבחינו כי נכנס למכוניתו במקום הומה אדם; כנטען באישום השני, ביום 5.6.11 בשעות הבוקר, עקבו השניים אחר הגב' אשה קשישה (להלן המתלוננת) ילידת 1922, בצאתה מבנק הפועלים ברחוב פנחס רוזן בתל אביב מלווה במטפלת, לאחר שמשכה סכום בסך 5,000 ש"ח. השניים עקבו אחר המתלוננת לביתה והמתינו עד לעזיבת המטפלת, אז, עויס התדפק על דלת ביתה של המתלוננת, תוך התחזות לשוטר המבקש כוס מים. באותו הזמן המבקש אבטח את מעשיו של עויס מחוץ לבית. המתלוננת התירה לעויס להיכנס, וזה ריסס את פניה בגז מדמיע, תקף אותה בכך שדחף אותה וחטף את תיקה. כן נטען, כי ביום 8.8.11, החזיק המבקש בביתו עשרה מכשירי טלפון נייד, ללא הסבר המניח את הדעת שרכש את החזקה בהם כדין.

גזר הדין קמא

ג.            ביום 29.3.12 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש, על סמך הודייתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. באשר לענישה, בהסדר הטיעון הוסכם כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשת בא כוחו של המבקש, והוזמן תסקיר. בדיון מיום 24.4.13 נשמעו הטיעונים לעונש מפי באי כוח הצדדים, כן נשמעו עדי הגנה שהעידו על אופיו של המבקש, תוך תמיכת דבריהם של חלקם בכתב.

ד.            ביני לביני, הובאו בפני בית המשפט המחוזי ארבעה תסקירי מבחן בענייננו של המבקש: בתסקיר שירות המבחן מיום 17.6.12, המגולל את קורות חייו של המבקש, צוין כי זקוק לגבולות חיצוניים ברורים לשם הימנעות משימוש בסמים ומעורבות פלילית, וכי המבקש השתלב בתהליך טיפולי בקהילה הטיפולית "הדרך". לכן, המליץ שירות המבחן לדחות את מתן גזר הדין כדי לאפשר השלמת הטיפול בקהילה; לפי תסקיר שירות המבחן מיום 20.11.12, התקשה המבקש להפיק תועלת מתהליך הגמילה בשנה האחרונה, והוחלט לסיים את שהותו בקהילה בחודשו האחרון של הטיפול, וזאת בשל דפוסי התנהגות בעייתיים. צוין, כי המבקש לא הפנים דפוסי התנהגות נורמטיביים ונמנע מנטילת אחריות, וזאת ללא הבנת מלוא חומרתן של העבירות בהן הורשע; בתסקיר שירות המבחן מיום 14.1.13 צוין, כי חל שינוי לטובה בנכונותו של המבקש לשנות ארחות חייו ולשאת באחריות למעשיו, ומומלץ לבחון את השתלבותו בטיפול היחידה להתמכרויות ובמרכז יום; תסקיר שירות המבחן מיום 22.4.13 מתאר את התקדמותו של המבקש בהליך הטיפולי, שהוא מצוי בראשיתו. לצד זאת צוין, כי חרף עבר התמכרותי כרוני לסמים קשים וניסיונות גמילה שלא צלחו, שומר המבקש על "ניקיון" מסמים קשים תקופה ארוכה, משתף פעולה עם גורמי הטיפול ומגלה הבנה ומוטיבציה לשמור על הישגיו הטיפוליים. שירות המבחן המליץ להעדיף את האפיק השיקומי, ולהשית על המבקש עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות והעמדתו בצו מבחן למשך שנה.

ה.           ביום 8.5.13 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש 54 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מיום 8.8.11 ועד ליום 20.11.11); הופעלו במצטבר חמישה חודשי מאסר שהושתו על המבקש בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 1.5.02 בת"פ 11873/01 (והוארכו בת"פ 6584/04 מיום 18.4.05 ובת"פ 4480/07 מיום 27.10.09); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות פיזית; קנס כספי סמלי בסך 1,000 ש"ח, או 100 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי בסך 2,500 ש"ח, שיופקד בקופת בית המשפט עד ליום 10.8.13. בית המשפט ציין, כי "נאשם 1, חרף עברו הפלילי העשיר, נצטייר מעדויות עדי ההגנה שהעידו בענייננו כאדם טוב לב, חבר נאמן ובן אדם נעים ונוח לסביבתו. עדי ההגנה סיפרו על היות הנאשם 1 אדם שגמר אומר לסיים הפרק הפלילי בחייו ולפתוח דף חדש כאזרח רגיל מהשורה". אולם "הנאשמים בהתנהגותם, גילו אכזריות ושפלות. מדובר במעשה נבזי מן המדרגה הראשונה... שוד קשישים הינו מעשה קשה וחמור. מידת הרחמים, ההבנה וההתחשבות במבצע שוד שכזה - מתמוססת ונעלמת. לא ניתן להסכין ולהשלים עם מעשה מכוער שכזה".

הבקשה והדיון

ו.             על גזר הדין הגיש המבקש הודעת ערעור ביום 20.5.13, בגדרה עתר לביטולו של עונש המאסר בפועל, בין כותלי הכלא, באופן שיוטלו עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בד בבד עתר המבקש לעיכוב ביצוען של גזר הדין, ככל שהדברים אמורים לעונש המאסר. זו הבקשה שלפניי, בה נטען, כי בשנתיים האחרונות שומר המבקש על ניקיונו מסמים וממעורבות פלילית, וכי הוכיח מוטיבציה גבוהה תוך שינוי משמעותי בתפקודו ובאורח חייו. כן צוינה המלצתו של שירות המבחן להשית על המבקש עונש מאסר בעבודות שירות בנוסף לצו מבחן לתקופה של שנה, על מנת לפקח על המשך שיקומו. עוד נטען, כי המבקש קיבל אחריות מלאה על מעשיו בהודייתו בחקירת המשטרה, וזאת חרף העדר ראיה אחרת כלשהי כנגדו. כן נטען, כי המבקש אינו אדם אלים ולא ידע על כוונת עויס לעשות שימוש בגז מדמיע.

ז.             בדיון טען עו"ד כהן למבקש כי הבקשה היא לעיכוב ביצוע תוך שהתיק יישמע בתקופה של 4-3 חודשים, כדי לאפשר מיצויה של זכות הערעור; הוזכר כי המבקש מטופל במרכז יום לנפגעי סמים; אכן, יתכן שהסיכוי להפחתה ל-6 חודשים אינו גדול, אך הסיכויים בערעור לכשיישמע מתוך המאסר קלושים. נטען עוד, כי למבקש נוצרה ציפיה נוכח הדחיות לשם התהליך הטיפולי, וגם עתה הוא מצוי בתהליך כזה וכן עומד בתנאי השחרור; ואין כל חשש של נזק בדחיה.

ח.           עו"ד הרצמן טענה למדינה, כי המדובר באלימות כלפי קשישים וצריך להיות מסר ברור שהפוגע בקשישים ישלם את המחיר והענישה תהא אפקטיבית ולא תידחה, מה גם שהמתלוננת מצפה לריצוי העונש. עוד צוינה חומרת המעשים שעליהם יש לשלם מחיר, ואף התסקיר מדבר רק בראשיתו של תהליך ואינו מגלה שינוי עמוק; על המבקש להמשיך בשיקום בין כתלי הכלא, והעונש הוא חלק מן השיקום.

הכרעה

ט.           אכן סדר גודל של מאסר מעין זה משמעו ככלל כי יוחל בריצוי העונש ולא יעוכב ביצועו עד לשמיעת הערעור. לא היה בידי המבקש להצביע על תקדים בסדר גודל כזה, אף כי הציג דוגמה של עיכוב מאסר של 40 חודשים (ע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל (2004)), במקרה דנא עיכוב הביצוע לאמיתו ככל הנראה אינו אלא דחיית הקץ, שהרי הסיכוי שהמבקש יגיע לחפצו, קרי, מאסר בעבודות שירות, בפרשה כגון זו שבה מדובר, הוא כמובן קלוש מאוד, ועל כן גם לוא יצויר כי יזכה להפחתה, וכמובן איני מביע כאן דעה, והדבר מסור לפורום הדן, לא יהא ככל הנראה בכך כדי לשנות מן העובדה שיידרש לשאת בעונש מאסר. מה שמסייע לו במידה מסוימת הוא העובדה שבית המשפט קמא דחה את גזר הדין מספר פעמים כדי לאפשר תהליך טיפולי (הכרעת הדין ניתנה ב-17.6.12 וגזר הדין כתום למעלה מ-10 חודשים, 8.5.13). הסניגור, כדרכו גלוית הלב, ציין - כאמור - כי עדיף לשולחו להגיע לערעור שלא מתא האסירים אלא מדלת הקהל. כשלעצמי איני רואה דבר זה כמשקף מציאות כל עיקר, ובצדק ציינה באת כוח המדינה כי מדובר בשופטים מקצועיים. שאלתי עצמי גם אם מעלה או מוריד המשך קצר נוסף של הטיפול, ובכך איני משוכנע.

י.             התלבטתי איפוא לכאן ולכאן, אך בסופו של יום לא ראיתי מקום לחרוג מן המדיניות השיפוטית שבסדרי גודל של מאסרים מעין אלה, בנידון דידן כמעט חמש שנים, יש צורך בנסיבות מאוד מיוחדות כדי לא להתחיל בריצוי (כשאין מחלוקת שהעבירות נעברו והשאלה היא העונש). אזכיר את הפסיקה בע"פ 111/99א' שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, שם נדרש בית המשפט, מפי השופטת (כתארה אז) ביניש (עמ' 282-277) לאמות המידה לעיכוב ביצוע, ובהן חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנדון והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות והשאלה האם הערעור נסב על חומרת העונש. ביישמנו את אלה לענייננו, גם בלא פירוט רב, נמצא - ועסקינן בערעור על חומרת העונש - כי הכף אינה נוטה לעיכוב, הן באשר לחומרת העבירה, הן באשר לאורך תקופת המאסר ולסיכויי ההצלחה, והן באשר לפרמטרים האחרים; והנסיבות האישיות, כך חוששני, אינן כאלה שיהפכו את הקערה על פיה.

יא.         איני נעתר איפוא לבקשה, אך אאפשר תקופה קצרה נוספת של הסתגלות והכנה.

יב.          על כן על המערער להתייצב לריצוי במאסר ביום 23.6.13 עד שעה 1000 בבית המעצר ניצן; פרטי תיאום למיון מוקדם - כאמור בגזר הדין של בית המשפט קמא מיום 8.5.13.

יג.          כאמור, איני נעתר לבקשה, בכפוף לקביעת המועד הנזכר.     

           ניתנה היום, י"ז בסיון תשע"ג (26.5.13).